חובה זו קמה מקום בו הופר חוזה, בין אם חוזה עבודה בין אם לאו, ונתבעים על-ידי הנפגע פיצויים בגין הנזקים שגרמו ביטול החוזה ו/או הפרתו. לפי חובה זו על הנפגע לפעול באמצעים סבירים למניעת הנזק או הקטנתו – הווי אומר – מהסכום אותו היה אמור העובד להשתכר במהלך תקופת החוזה יש לנכות את אשר השתכר העובד באותה תקופה או שיכול היה להשתכר במידה והיה משקיע מאמץ סביר לקיים מטה לחמו באמצעות מקור פרנסה חלופי. הסכומים המופחתים מנוכים במסגרת "חובת הקטנת הנזק".

כך למשל, קבעה הפסיקה, כי דמי אבטלה המשתלמים לנפגע מביטוח לאומי, יכללו בין הסכומים אותם יש לנכות מהסכום אותו היה אמור העובד להרוויח בתקופת החוזה המופר, וזאת במסגרת החובה המושתת על כתפיו של העובד – קרי החובה להקטנת הנזק (ראו: דב"ע מז/154-3 תמר מדמוני נ' המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ 144).

וכך קובע סעיף 14 לחוק החוזים-תרופות על חובת הקטנת הנזק במשפט העבודה

14. הקטנת הנזק
(א) אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.
(ב) הוציא הנפגע הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב בהתחייבויות סבירות לשם כך, חייב המפר לשפות אותו עליהן, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו התוצאות או
ההתחייבויות בלתי-סבירות, חייב המפר בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין.

בכל הקשור למשפט העבודה, אנו נתקלים בחובת הקטנת הנזק המושתת על הנפגע מהפרת חוזה עבודה, בשתי סיטואציות שונות:

הסיטואציה האחת – תביעת פיצויים בחוזי העסקה לתקופה קצובה – כאשר בהפרתם – אף שהעובד פוטר שלא כדין ובטרם הגיעה תקופת יחסי העבודה לקיצה – פיטוריו תופסים ואינם בטלים מעיקרם. במקרים אלה, קובעת הפסיקה, העובד זכאי לפיצוי על הפרת ההסכם בגובה השכר אשר היה אמור להשתכר העובד מיום הפרת החוזה ועד למועד סיומו של החוזה הקצוב, וכל זאת בכפוף לחובתו לפעול להקטנת הנזק (ראו, למשל, דב"ע לח/84-3 עיריית רמלה נ' מיכאל בן דוד פד"ע י 169; ע"ע 448/07 המאירי הסעות ושירותים – אילוז).

ונדגיש, הבסיס לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה הינו יתרת השכר עד לסוף תקופת החוזה, ועל הטוען אחרת לשכנע את בית הדין כי העובד לא עשה להפחתת הנזק (דב"ע נב/101-3 צבי אבנשפנגר נ' עוף ירושלים בע"מ פד"ע כה 499).

כך, משהוכיח העובד את ההפרש בשכרו בין מקום העבודה שהפר את החוזה עימו לבין מקום העבודה החדש, ומשלא הוכיח המעביד כי נזקו של העובד היה פחות מן ההפרש בין השניים כפול מספר החודשים שבהם לא קיים המעביד את החוזה, יש לקבוע פיצויים על פי חישוב ולא על פי אומדן (דב"ע מד/67-3 גדסי אהרון נ' עזריאל, מושב עובדים לא פורסם).

הסיטואציה השנייה – עובד המועסק שלא בחוזה לתקופה קצובה המפוטר בחוסר תום לב – הפסיקה קבעה כי, נזקו הממוני של עובד המפוטר בחוזר תום לב, ראוי להיקבע בעיקרו של דבר, על פי הפסד שכר העבודה שנגרם לו כתוצאה מפיטוריו בחוסר תום לב ואיבוד מקור פרנסתו. משום כך, אמת המידה לפיצוי זה הינה – שיעור שכרו החודשי של העובד.

פיטורים כגון דא – אורך תקופת הפסד השכר על פי אמת המידה האמורה, ראוי להיקבע, על פי מידת חוסר תום הלב של המעביד בפיטורים. כך כמובן, ככל שאי הצידוק לפיטורים גדול יותר, ראוי להניח שהעובד שפוטר, היה מועסק תקופה ארוכה יותר. לאור המבחנים האמורים ועל פי פסיקתו העקיבה של בית דין זה, סכום הפיצוי בגין נזק ממוני שנפסק לעובד שפוטר שלא כדין, לא חרג מסכום השווה לשכר עבודה של שנה תמימה. רק בנסיבות נדירות נקבע סכום פיצוי גבוה יותר (ע"ע 456/06 – אוניברסיטת תל אביב – אלישע).

הפסיקה קבעה כי בבוא בית הדין לקבוע את הפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לו בשל הפסד שכר עקב הפיטורים בחוסר תום לב, עליו להתחשב בשניים:
• קורות העובד במהלך אותה תקופה;
• את אשר נעשה להקטנת נזקיו של העובד – למשל – קבלת דמי אבטלה ו/או השכר בתוספת נלווים שניתנו לו במקום עבודה חלופי.

חובת הקטנת הנזק במקרה של תביעה לפיצוי בגין נזק ממון

בפסק הדין עע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ נ' זיוית פניבלוב, ניתנו על-ידי כבוד השופט יגאל פליטמן, מספר כללים באשר לחובת הקטנת הנזק במקרה של תביעה לפיצוי בגין נזק ממון:

1. ראשית – אין העובד רשאי להיבטל בביתו מכל מלאכה ולסמוך על הפיצוי בגין הפסד השכר שיקבל. אלא, עליו באופן אקטיבי בתום לב ובנפש חפצה לחפש עבודה מתאימה. חיפוש העבודה כולל פניה לשירות התעסוקה והירשמות כדורש העבודה.

ככל שמוצעת לעובד עבודה מתאימה לו עליו לקבלה. ככל ששרות התעסוקה אינו מציע לעובד עבודה מתאימה וקמה לו זכאות לדמי אבטלה יש להפחית את דמי האבטלה גם אם אלה לא נתבעו מהמוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצוי בגין נזק הממון.

2. שנית – אין מניעה עקרונית שהמעביד המפטר עובד יציע לו לחזור למקום העבודה לאותו התפקיד ובאותו השכר, ומבחינה זו אין המעביד לשעבר שונה מכל מקום עבודה מוצע על ידי שירות התעסוקה. אולם באשר לחובת העובד במקרה זה במסגרת חובת הקטנת הנזק יש ליתן הדעת, קודם כל לאופן הפיטורים.
• למשל, עובד שפוטר בנסיבות, שאילו היה מתפטר בגינן, היה זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים – אין לדרוש ממנו שיחזור לאותו מקום עבודה.
• עובד שמצא עבודה אחרת אין לדרוש ממנו כמובן שיעזוב אותו מקום ויחזור למעבידו הקודם שפיטרו.
• אולם עובד על פי חוזה לתקופה קצובה שפוטר פיטורי צימצום תוך הפרת חוזה עבודתו, והיה למובטל, וזמן לא רב לאחר פיטוריו נשתנו הנסיבות ומעבידו מבקש להחזירו לאותה עבודה בה עבד קודם פיטוריו – אין מניעה שיחזור לאותה עבודה וסירובו יחשב משום הפרת חובת הקטנת הנזק המוטלת עליו. אין מקרה זה שונה מבחינת חובת הקטנת הנזק, משרות התעסוקה המפנה את העובד שפוטר למקום עבודה חדש שלגביו סירובו של העובד לקבל את העבודה המוצעת חרף היותה מתאימה לו – יחשב גם כן כהפרה מצידו של חובת הקטנת הנזק.

3. שלישית – שאלת החזרה למקום העבודה הקודם כשקימת חובת הקטנת הנזק צריכה להיבחן לא רק על פי נסיבות הפיטורים אלא גם על פי יחס המעביד כלפי עובדו לשעבר, לאחר מכן. משום כך מעביד המוציא דיבת עובדו לשעבר ובד בבד מציע לו לשוב לעבודה – אין העובד מפר חובת הקטנת הנזק אם יסרב להצעה.