חישוב שעות נוספות – על בסיס יומי ושבועי

לשם כך יצר החוק שתי מגבלות עיקריות, האחת מגבלת שעות יומית והשנייה מגבלת שעות שבועית.

מגבלת השעות היומית קבועה בסעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה אשר תוחם את יום העבודה ל-8 שעות עבודה בלבד, וזו לשונו של המחוקק בסעיף 2(א) האמור: "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה." ואילו מגבלת השעות השבועיות נקבעה בסמוך לה, בסעיף 3 לחוק שעות עבודה ומנוחה לפיו, "שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות שבועיות.

כפי שפירטנו בהרחבה במאמרנו "מגבלת שעות נוספות – מגבלה יומית ושבועית" העסקה בשעות נוספות מתאפשרת באמצעות היתרים כללים להעסקה בשעות נוספות אשר ניתנו על-ידי שר העבודה מתוקף סמכותו המוקנית לו בסעיפים 11 ו-15 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

איך עושים חישוב שעות נוספות

עם זאת העסקה בשעות נוספות, גוררת עמה מעין סנקציה כספית על המעסיק שתכליתה להפוך את העסקתו של העובד מעבר למכסת השעות הרגילה לפחות כדאית עבורו. הסנקציה האמורה באה בדמותו של "גמול שעות נוספות" אותו יאלץ המעסיק לשלם בעבור עבודתו של העובד בשעות הנוספות. היטיב לתאר את תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה בעניין קביעת גמול השעות הנוספות בית הדין הארצי לעבודה בדיון מס' מה/22 – 3"אגד" – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' לודויג קרץ:

" כבר פסקנו פעמים רבות (למשל: דב"ע לז/2 – 4, [9], בע' 469), שאין מטרתו של חוק שעות עבודה ומנוחה להגדיל שכרו של העובד. הגבלת שעות העבודה היא המטרה העיקרית. "גמול שעות נוספות" אינו אלא אמצעי להפיכת העבודה בשעות נוספות לבלתי-כדאית, ורק בעקיפין פיצוי על המאמץ הנוסף."

חובתו זו של המעסיק קבועה בסעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה לפיו, עובד יהא זכאי לגמול בסך של 125% עבור השעתיים הנוספות הראשונות לעבודתו עבור שתי השעות הנוספות הראשונות, כאשר החל מן השעה השלישית, ישולם לעובד גמול בשיעור 150% משכרו הרגיל.

ככל שמדובר בעובד המועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים, זכאותו של העובד לגמול שעות נוספות בשיעור של 125% תחל בשעה התשיעית לעבודתו ותמשך עד לשעה האחת עשרה – אשר לאחריה – יהא זכאי העובד לגמול בשיעור של 150% משכרו הרגיל, וזאת עד לרגע סיום עבודתו באותו היום.

לעומת זאת, כאשר מדובר בעובד המועסק בשבוע עבודה בן 6 ימים תתחיל זכאותו לגמול שעות נוספות החל מהשעה השמינית לעבודתו באותו יום. כך, החל מהשעה השמינית ועד לשעה העשירית, גמולו יהא בשיעור של 125% משכרו הרגיל, והחל מהשעה העשירית ועד לרגע יציאתו של העובד ממקום העבודה יהא זכאי לגמול בשיעור של 150% משכרו הרגיל.

אך לא כאן תמה דרכנו. כפי שציינו לעיל וכפי שהרחבנו במאמרנו "מגבלת שעות נוספות – על בסיס יומי ושבועי", חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי לשעות העבודה הרגילות יש גם תיחום שבועי בנוסף לזה היומי. חוק שעות עבודה ומנוחה מדבר על תיחום שבועי של 45 שעות אשר קוצצו בשנת 2001, באמצעות צו הרחבה – הסכם מסגרת, לסך של 43 שעות שבועיות.[1]

לאור תיחום שעות העבודה גם במגבלה השבועית – עולה השאלה – כיצד יש לחשב את גמול השעות הנוספות כאשר העובד עבד מעל 43 שעות שבועיות? האם מרגע שעובד עובר את מכסת 43 השעות השבועיות הוא זכאי לגמול שעות נוספות?

טול דוגמא בה פלוני, המועסק 6 ימים בשבוע, עבד במקום עבודתו בימים א'-ה' 10 שעות ביום וביום ו' 7 שעות. לפי דוגמא זו, כאשר הגיע יום ו' היו באמתחתו של פלוני כבר 50 שעות עבודה [10 (שעות ביום) * 5 (ימי עבודה) = 50 שעות עבודה בפועל]. כלומר, בהגיעו ליום ו', הועסק פלוני כבר מעבר למכסת השעות השבועיות הרגילות העומדות על סך של 43 שעות שבועיות.

חישוב שעות נוספות ביום שישי שבת

כאן עולה השאלה, האם במקרה כגון זה, בו עובד הועסק מעבר למכסת השעות השבועיות הרגילות, זכאי הוא לגמול שעות נוספות החל משעת עבודתו הראשונה ביום ו'?
את התשובה לסוגיה זו ניתן למצוא בפסק הדין עע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ אשר נדון בבית הדין הארצי לעבודה ודוגמא ליישומו בבית הדין האזורי לעבודה ניתן למצוא בעניין תע"א 3843-09 שפלב דמיטרי נ' ב.ש.אבידר שמירה וניקיון.
הסוגיה שנבדקה בפסקי הדין היתה, כיצד יש לחשב את גמול השעות הנוספות, כאשר הצדדים השונים טוענים שתי חלופות שונות לחישוב:

1. חלופה ראשונה – חישוב סך שעות העבודה השבועיות העולות על 43 שעות העבודה השבועיות כאשר לוקחים בחשבון את שעות השבוע הרגילות בלבד ללא שעות נוספות.
2. חלופה שנייה – חישוב סך כל שעות העבודה השבועיות העולות על 43 שעות העבודה השבועיות כאשר לוקחים בחשבון גם את הרגילות וגם את השעות הנוספות.

בית הדין הארצי העדיף את החלופה הראשונה – הנותנת כי – פלוני לא יהא זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה הראשונה אלא החל מהשעה השלישית לעבודתו.
כלומר, בית הדין קבע כי לפי החישוב הנכון, יש לבודד מתוך 10 השעות אותן עבד פלוני בכל יום רק את שעות העבודה הרגילות, 8 במספר, ואילו את 2 השעות הנוספות עליהן כבר שולם לו גמול שעות נוספות, אין לכלול במניין השעות השבועיות לצורך חישוב סך השעות השבועיות.

לפי חישוב זה פלוני הגיע ליום ו' כאשר באמתחתו 40 שעות עבודה רגילות [8 (שעות עבודה רגילות ביום) * 5 (ימי עבודה) = 40 שעות עבודה שבועיות] ולכן מהשעה ה-40 שתחילתה ביום ו' ועד השעה ה- 43 אין הוא זכאי לגמול שעות נוספות.
כאשר יגיע פלוני אל שעת עבודתו השבועית ה-43 במספר יהא זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור של 125% וזאת עד לשעה ה-45, ואילו מהשעה ה-45 לעבודתו ועד לשעה ה-47 זכאי פלוני לגמול בשיעור של 150% משכרו הרגיל.

וכך מובאים הדברים בלשונו של בית הדין הארצי לעבודה, בתיק עע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בניין בע"מ, כאשר הדגשנו והבלטנו עבורכם את עיקר הדברים:

"עיון בתחשיב העובד מעלה כי הוא נערך על בסיס שבועי ולא על בסיס יומי. דהיינו, בעד תקופה בה שבוע העבודה עמד על 43 שעות בשבוע, החישוב הנטען על ידי העובד הוא כי בעד שתי שעות נוספות בשבוע הגיע לעובד שכר שעה נוספת בתעריף של 125% ואילו בעד יתר השעות הנוספות בשבוע (13 שעות) הגיע לעובד שכר שעה נוספת בתעריף של 150%. חישוב זה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק וצווי ההרחבה. החישוב הנכון הוא חישוב על בסיס יומי, כאשר גמול שעות נוספות על בסיס שבועי בעד עבודה ביום השישי בשבוע משולם רק אם העובד השלים את מלוא השעות הרגילות באותו שבוע. [ראו גם: עע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ – לב טרנרידר, מיום 16.12.07].

כאמור, בהתאם לקביעת בית הדין האזורי, העובד עבד 10 שעות בימים א' עד ה' ושמונה שעות ביום ו'. בתקופה בה שבוע העבודה היה בן 43 שעות שבועיות. יש לחשב את גמול שעות נוספות המגיע לעובד כמפורט להלן.

חישוב שעות נוספות בימים א' עד ה'

• שעתיים בכל יום, בתעריף של 125%. הגמול בעד עבודה בשעות נוספות בימים א' עד ה' מגיע לעובד גם אם לא עבד באחד מהימים, כיון שכאמור הגמול מחושב על בסיס יומי. דהיינו, אם העובד עבד בשבוע מסוים בימים ב' עד ה' בלבד 10 שעות ביום, הוא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בעד שעתיים ביום בימים ב' עד ה', למרות שלא עבד ביום א'.
• יום ו': אם העובד עבד באופן מלא בימים א' עד ה' באותו שבוע, הוא עבד באותו שבוע 40 (8 X 5) שעות רגילות. לכן, בעד עבודה ביום ו' הוא זכאי לשכר כמפורט להלן:
• בעד שלוש השעות הראשונות ביום ו' – שכר שעה רגילה:
• בעד השעות הרביעית והחמישית ביום ו' – שכר שעה נוספת בתעריף של 125%;
• בעד השעות השישית, השביעית, והשמינית – שכר שעה נוספת בתעריף של 150%.

בסך הכול, בשבוע בו עבד העובד שישה ימים בשבוע, בתקופה בה שבוע העבודה הרגיל עמד על 43 שעות בשבוע, העובד זכאי ל- 12 שעות נוספות בשיעור של 125% ו- 3 שעות נוספות בשיעור של 150%."

[1] הסכם זה חל "על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עם תנאים עדיפים בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם, וכן למעט עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם ומעבידיהם". [ראה צו ההרחבה מיום 1 ביולי 2001].
כמו כן, קיצור שעות העבודה ל-43 שעות שבועיות, כמכסת מקסימום, כפי שזו נקבעה באותו הסכם לא חל על שתי קבוצות עובדים:
1. על מי שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, אינו חל עליו מכח הוראות סעיף 30(א) לחוק האמור.
2. על רופאים שחלים לגביהם הסכמים קיבוציים, הכוללים הוראות לענין שעות עבודה.